כרך כ"ב, חוברת 3,

המאמר מציג מודל להערכת משפחות של חולים בסכיזופרניה בעת אשפוז פסיכיאטרי ולאחריו, כדי לעמוד על נכונותן ויכולתן של המשפחות להיות שותפות בטיפול בחולה. מחקרים מצביעים על התערבויות משפחתיות כקשורות לירידה בתכיפות ובעוצמה של התקפים חוזרים, וכתורמות לשיפור תפקוד חברתי ומקצועי של נפגעי נפש. שיתוף המשפחה בטיפול בבריאות הנפש של בן המשפחה, עשוי לקדם את שיקום המטופל. בעידן של רפורמה בתחום בריאות הנפש, שפירושה אישפוזים קצרים בעת משבר אקוטי והעברת מוקד הטיפול לקהילה, גובר העומס של המשפחות של נפגעי הנפש, ונדרשת הערכה מהירה של המשפחה כדי לתת המלצות להמשך טיפול. המודל בוחן באופן שיטתי ומדגים באמצעות מקרה מן הפרקטיקה, את תהליך ההחלטה על כיווני התערבות אפשריים עם משפחות בעת אישפוז פסיכיאטרי ולאחריו. הדיון ביישום המודל עם חולים בסכיזופרניה מעלה אפשרות להרחבה של מודל זה גם לתחומים רפואיים נוספים.