כרך כ"ב, חוברת 2,

תחרות היסטורית קיימת בין הגישה הטיפולית הקוגניטיבית-התנהגותית והגישה הפסיכודינמית המתבססת על עקרונות הפסיכואנליזה. בצד תחרות זו מתפתחות גם גישות השואפות לשלב בין שתי טכניקות טיפוליות מנוגדות אלה. השאיפה לשילוב מתבססת, בין השאר, על היעילות המוכחת המחקרית של שתי הגישות. במאמר זה אבדוק את האפשרות לשלב, בטיפול עם מטפל אחד, את שתי הטכניקות הטיפוליות. אסקור את ההבדלים בטכניקה הטיפולית בין הגישה ההתנהגותית לגישה הפסיכודינמית ואת העמדות השונות כלפי שילוב גישות טיפוליות, ואציע מודל אפשרי לשילוב שתי הגישות, 'שילוב עוקב'. במודל זה, מטפל אחד פותח את הטיפול, לרוב בשלב של טיפול התנהגותי-קוגניטיבי להשגת שינוי סימפטומטי, ובהמשך עובר לטיפול פסיכודינמי המכוון להרחבת התובנה וטווח החוויה של המטופל בתחומי הרגש, היחסים הבין-אישיים וחוויות העבר שלו, מתוך כוונה להמשיך ולשפר את איכות החיים של המטופל ולייצב את השינוי הסימפטומטי שהושג. מקרים קליניים מדגימים את המודל המוצע.