כרך כ"ב, חוברת 1,

במאמר זה אציע מודל קליני-תיאורטי המקשר בין 'האני-הגופני' הפרוידיאני לרעיון המיכל של ביון כאפיקים לשרטוט מרחב פסיכו-פיסי ראשיתי. בעקבות הצעתו של אנזיה נראה ברעיון המיכל הפשטה מטה-פסיכולוגית מרכזית שיש לפרקה למסמנים צורניים. אנזיה חקר את המסמן הצורני של ה'אני-עור' וברצוני להציג את ה'שידרה-הקדמית' כמסמן צורני משלים לצורך חשיבה על 'המיכל-הגופני'. מדובר בדימוי של ציר אמצע קדמי רך, המבוסס על התייחסות הדדית וקישור בין פונקציות פרוטו-מנטליות המתפתחות בהקשר של יחסי אובייקט. מודל זה יכול להתוות דרך הסתכלות חדשה על הקושי לבסס מרחב נפשי תלת-מימדי, לעזור בהבנת תהליכים מרכזיים בפתולוגיות התפתחותיות ראשוניות, במצבי רגרסיה ומצבי פירוק ולהאיר מזווית נוספת את החשיבה על האני-הגופני. הוא עשוי לתרום להבנת היחס המבני המשלים בין הגופני לנפשי, הקונקרטי למופשט, הפרטי לכללי. כמה סיטואציות קליניות ידגימו את גילומו של המרחב הראשיתי, כל אחת ברובד התפתחותי אחר.