כרך כ"א, חוברת 2,

מאמר זה מתאר טיפול באישה בת 35 הסובלת מזה 20 שנה מבולמיה נרווזה מהסוג המטהר. סגנון העבודה והתובנות הטיפוליות מתבססים על עבודותיהם של אנליטיקאים המשתייכים לגישה ההתייחסותית ולגישה הבין-אישית. לפי תיאוריות אלו, בולימיה מוסברת כנובעת מרגעים ארוכים בתקופת הינקות שכללו ניסיון לשלוט ברעב רגשי או פיסי, מבלי שהתלוותה לניסיון זה חוויה של קשר בין-אישי המתווך ועוזר בוויסות ההשתוקקות. עקב כך, הבולמית חסרה את היכולת להכיל ולווסת את ההשתוקקות הקיימת בה באופן טבעי. חוסר היכולת לווסת את רגשותיה מוביל לכך שהקונפליקט הפנימי, בין הרעב לקבל הכול לבין הרצון להכחיד את הרעב בכדי לא להיפגע, מוחצן באמצעות הסימפטום וכן באמצעות מערכות היחסים שיוצרת. במסגרת הטיפול בסובלים מהפרעות אכילה, לעתים קרובות נשאבים יחסי המטפל והמטופל אל הדרמה הפנימית של המטופל עד כדי מאבק סמוי על מי מהם מחזיק בהשתוקקות. במצבים אלה קיימת משנה חשיבות לכך שהמטפל יהא קשוב לתנודות בחוויה הסובייקטיבית שלו לגבי הטיפול. נטיית המטופלת הבולמית להעדיף פעולות על פני מילים, מחייבת לעתים קרובות את המטפל להגמיש את גבולות הטיפול המסורתיים ולנקוט בפעולות ומחוות אקטיביות, כדי ליצור מגע ראשוני עם המטופלת בתוך עולמה הדיסוציאטיבי. רק מאוחר יותר, ובהדרגה, יחליפו המילים את הפעולות כך שתיווצר האפשרות לחוות קשר בין-אישי כמתווך ומרגיע ברגעי ההשתוקקות. הטיפול המתואר כאן מדגים נושאים אלה ואחרים הלכה למעשה.