כרך כ"א, חוברת 2,

בעבודה זו אנסה לדון במהות הפשוטה והיום-יומית של ההוויה הטיפולית, מהות המתקשרת עבורי למושג של באלינט 'אהבה ראשונית'. זהו מימד של התמסרות הדדית הרמונית ומתמזגת, שאינה מילולית ואינה זקוקה לפירוש, אלא רק להתקיימות. ל'אהבה הראשונית' יש כוח מרפא לכשעצמו, אבל היא גם מהווה מצע הכרחי למימד נוסף בהוויה הטיפולית. מימד נוסף זה, הניזון מאהבת הפסיכואנליזה ואהבת האמת הנפשית והידיעה, הוא המאפשר לשמוע את הסיפור הסמוי ולתת לו מילים ומשמעות. מתוך משחק הגומלין בין שני המימדים האלה מתאפשרת טרנספורמציה. זאת ועוד, האהבה במהותה הכוללת מאגדת בתוכה את ההיבטים הייצריים, את צורכי התלות והצרכים הנרקיסיסטיים, את יחסי האובייקט הקדומים והעצמיות הצומחת, את הגוף ואת הנפש. ככזאת היא מהווה מסגרת מאחדת גם מבחינת חוויתית וגם מבחינת תיאורטית. האהבה בטיפול, כצורה של חיבור (link), מתעלמת מהשאלה הכיוונית מי אוהב את מי. נקודת החיבור היא המקום בו אהבת המטופל למטפל ואהבת המטפל למטופל נפגשות.