כרך כ', חוברת 3,

מאמר זה מציג תיאור מקרה של אדם בן 95 חולה, תשוש פיסית, אך צלול וקוהרנטי רוב הזמן. למרות שסיפור חייו אינו שגרתי והזיקנה המאוחרת של איננה נורמטיבית, הוא ממחיש חלנו את הדיאלקטיקה שבין הגוף לנפש, את המאבק שמנהל העצמי בגוף הזקן, ובעיקר מאפשר לנו הצצה נדירה לעולמו הפנימי של אדם בגיל מופלג. המקרה שלפנינו מייצג גם את המאבק הנואש לשמור על תחושת ערך עצמי ושליטה אצל קשיש עם קווי אישיות נרקיסיסטיים, מאבק שהתפתח לדלוזיה פרנואידית, שתכניה מבטאים קונפליקט אדיפלי מהופך וחסר פתרון, שהתגבר עם אובדן הגבריות והמיניות על רקע קינאה ותחרות בבנה הצעיר של אשתו. המאמר מציג סקירה קצרה של אפיוני אוכלוסיית הזקנים-ביתור והטיפול בהם, ואת התפתחות הדלוזיה הפרנואידית, תוך ניסיון להבין את התפקיד שהיא ממלאת כמנגנון הגנה והסתגלות בזיקנה המאוחרת כנגד פגיעות ואובדנים.