כרך כ"א, חוברת 1,

הדיאלקטיקה בין היות האדם שותף בחוויית היצירה הבין-סובייקטית ההדדית לבין קיומו של הסובייקט כיחיד בפני עצמו (one-mind vs. two-mind psychology) מעמידה בפנינו לא רק את אתגר החיפוש אחר האינטראקציה בין שני אופני הוויה בסיסיים אלה, אלא גם את הצורך לחדד את ההבחנה ביניהם ולאפיין את מהותו הבסיסית של כל אחד מהם. מאמר זה מתמקד באופן ההוויה של קיום הסובייקט כשלעצמו ומתוך עצמו (אופן ההוויה המונאדי). מתוך דיון ברעיון ההתייחסות לעומת השימוש באובייקט של ויניקוט ובתפישתו של גנט את חווית הכניעה (submission) לעומת ההתמסרות (surrender), ננסה לתאר את חווית הדחף וחווית האחר באופן הוויה זה כנעות על הרצף שבין כפייה לבחירה. ניתוח מקרה טיפולי המתואר על-ידי סטיבן מיטשל ישמש אותנו להראות כיצד חווית האוטונומיה מתוך קשר, המאפיינת את המעשה הטיפולי, יכולה לצמוח מתוך אופן הוויה זה.