כרך כ', חוברת 3,

הנאה בטיפול הוא נושא חשוב שלא נחקר דיו. המאמר עוסק בהנאה בטיפול בניצולי שואה ובני הדור השני. לטענתי, קיים בקרב אוכלוסייה זו טבו על הנאה. רגש ההנאה לא נחווה שתחושה נעימה ורצויה אלא כמאיים, מסוכן ובלתי נסבל, שאדם נמנע ממנו או מקיא אותו מקירבו. כמה גורמים לטאבו זה: זיקה מתמשכת אל אובייקטים אבודים, ציווי 'לזכור ולא לשכוח', רגשות אשם, עמדה קורבנית או הישרדותית, אידיאליזציה של הסבל וההקרבה וכן פחדים מקלקול החוויה, מעונש ומאובדנים נוספים. הזדהות לא-מודעת של המטפל עם טאבו זה עלולה ללכוד את הטיפול סביב ציר אבל וסבל, לחזק את קיבוען הטראומה וליצור טראומטיזציה משנית אצל המטפל. להצעתי, הדרך להפיח הנאה בטיפול היא דרך מפגש קרוב ואותנטי, שיש בו משום ויתור על שליטה והרפיה מן הטראומה, וזאת מבלי לשכוח דבר ומבלי להיענש.