כרך כ', חוברת 2,

הדיון המצומצם בשאלת פרסומם של תיאורי-מקרים מתמקד, בדרך-כלל, בהיבטים האתיים הנוגעים לחשיפת מטופלים, מתוך הנחה מוקדמת בנוגע לחיוניותם למחקר ולהתפתחות התיאוריות הטיפוליות. לכתיבה של תיאורי-מקרים יש מקום מרכזי בתהליכי ההכשרה וההדרכה של מטפלים, אך השפעתה על הפרקטיקה הטיפולית לא זכתה עד כה להתייחסות ולמחקר כלשהו. במאמר זה אבחן מחדש את ההצדקות האתיות לפרסום של תיאורי-מקרים, במטרה לשקול גם את השלכות הכתיבה והפרסום על הפרקטיקה הטיפולית. מתוך ניסיוני בעריכה ובמחקר של תיאורי-מקרים, וכן בהוראת קורסים לכתיבה של תיאורי-מקרים, אציג את האפשרות של כתיבה של תיאורי-מקרים בדיוניים, ואת השלכותיה האתיות, המדעיות והטיפוליות.