כרך כ', חוברת 2,

מאמר זה עוסק במצבי משבר, בהם התנסותו האישית והנפרדת של המטופל – החוויה הסובייקטיבית שלו – זועקת להכרה. הצורך שלא נענה להכרה בחוויה הפנימית – 'ההכרה הבלתי מוכרת' – מהווה מקור למצוקה קשה מנשוא המביאה את המטופל להטיל ספק בשפיות דעתו שלו. למעשה, המטופל נאבק להשבת בעלותו על חלקים פנימיים, עמוקים של העצמי שלו אשר הופקעו ממנו. לכך ניתן ביטוי בהעברה כאשר המטופל – החלק ממאבקו זה – אינו יכול לאפשר מקום לקיום פסיכולוגי נפרד ועצמאי של המטפל. המטפל נדרש באופן זמני להשעות את הסובייקטיביות הנפרדת שלו ולוותר על מה שסימינגטון מכנה ה- act of freedom שלו: בדרך זו המטופל זוכה, זמנית , לקיום בלעדי של הסובייקטיביות שלו, דהיינו לדומיננטיות המוחלטת שלה על פני זו של המטפל. צורך קריטי זה בהכרה מוגדר כאן כצורך ב'זולתעצמי מאשר שפיות'.