כרך כ', חוברת 1,

במאמר אציג ניסיון לתווך בין תיאוריות אנליטיות, שנתפסות כמייצגות קצוות בלתי מתפשרים בשדה האנליטי – לאקאן מצד אחד, ויניקוט וקוהוט מצד שני – באמצעות שלוש הבחנות שלקוחות מעולם הפילוסופיה, הספרות והאמנות: ריאליזם-רומנטיציזם, אובייקטיביות-סובייקטיביות, מציאה-המצאה. לאקאן מייצג את הריאליזם האוונגרדי שרואה במפגש עם הממשי הבלתי אפשרי את מקור הערך והמשמעות, בעוד ויניקוט וקוהוט מייצגים את הרומטיציזם הטרנסצנדנטי שרואה במימוש העצמי היוצר (הקריאטיבי) את מקור הערך והמשמעות. מאחר שהריאליזם האוונגרדי והרומנטיציזם הטרנסצנדנטי מייצגים שניהם זרמים דה-קונסטרוקטיביים, הניגוד הלכאורה בלתי מתפשר ביניהם עובר בעצמו דה-קונסטרוקציה, ובהתאמה גם הניגוד בין לאקאן לבין ויניקוט וקוהוט, מה שמאפשר להעמיד את התיאוריות שלהם לא רק זו מול זו, אלא גם זו לצד זו ואפילו זו בתוך זו, כך שזרימת התקשורת ביניהן היא החשובה.