כרך כ', חוברת 1,

אוקטובר 2005

איפה את , אהובה ? על היעדר , אובדן , וחידת החלומות הטלפתיים

ד"ר עפרה אשל
כרך כ', חוברת 1,
2005
נושא החלומות הטלפתיים ותופעות טלפתיות אחרות בתהליך הפסיכואנליטי היווה 'גוף זר' מסובך, טורד-מנוחה ושנוי-במחלוקת בפסיכואנליזה, מאז הוכנס לתוך הפסיכואנליזה על-ידי פרויד ב-1921. הטלפתיה (מיוונית: סבל או רגש עז ממרחק) הוא מונח המתאר מעבר מחשבות ורשמים מאדם לאדם מרחוק, ללא פעולה נורמלית של אברי החושים וערוצי התקשורת המוכרים. במאמר זה אסקור תחילה בהרחבה את הספרות הפסיכואנליטית בנושא מעורר-מחלוקת זה. לאחר-מכן אעבור לתיאור מסקנותיי מתוך התנסותי האישית עם חמישה חלומות טלפתיים של מטופלים במהלך שנות עבודתי הטיפולית – חלומות שכללו ידיעה חריגה ומפתיעה אודות פרטים מדויקים, של זמן, מקום, רשמים חושיים, ורישומים חווייתיים שהתרחשו אצלי באותו זמן (ידע אינפורמטיבי ממשי ולא רק רגשי). ההסבר שאציע כאן מצרף גורמים ספציפיים מבחינת המטופל, התקשורת והמטפל: מדובר במטופלים שהיתה להם בילדותם המוקדמת 'אם שנעדרה בתוך היעדר' (אף שהיתה נוכחת פיסית), והיעדר ראשוני טראומתי זה נצרב בעצמי המתהווה ובקשר לאחר, ובהתקבעות של אופנות תקשורת ארכאית לא-מילולית. החלום הטלפתי בטיפול נוצר ברווח שבין היעדר לאובדן – כאשר המטפל נעדר רגשית – כמנוע חיפוש, כדי לעור את ההינטשות ולמנוע את חזרת הקריסה לתוך ההתרחשות הטראומתית המוקדמת. הסבל ממרחק מקבל כאן את מלוא הפוטנציאל הקריטי שלו. באופן זה, החלום הטלפתי ממחיש אפשרות קיצונית 'בלתי-אפשרית' במימד ההתחברות מטופל-מטפל בתהליך הטיפול הפסיכואנליטי – מימד חוויתי רב-עוצמה שביגלוייו השונים אני שבה ועוסקת בכתיבתי בשנים האחרונות.
הורדת המאמר
חזרה למאמרי החוברת