כרך י"ט, חוברת 1,

חולים הפונים לקבל טיפול נפשי במכון האונקולוגי מציגים בדרך כלל את המחלה והטיפול הקשה הכרוך בה כחווייה מרכזית המעצבת את חייהם בהווה ומבקשים סיוע בלימוד דרכי התמודדות עמה. ואכן, בשורת המחלה, עיוות הצורה (דפורמציה) הנוצר לעיתים מן הניתוח, הטיפול הכימי וההקרנות וההשתלטות האלימה של מציאות המחלה על כל שיגרת החיים נחווים כאירועים טראומתיים הגורמים סבל רב, ומערערים את תחושת הביטחון הקיומי. טיפולים פסיכולוגיים ממוקדים, יחידניים, מערכתיים, וקבוצתיים עשויים להיות יעילים. עם זאת, לעיתים, במהלכו של טיפול מתברר שטראומת המחלה, המחלישה הגנות אדפטיביות בהן משתמש האדם לאורך חייו, חושפת רבדים עמוקים בנפש ומגלה את פגיעותו של העצמי שמקורה ביחסי אובייקט מוקדמים, בלתי מספקים ואף פתולוגיים. אותה פגיעות נודדת ממחוזות העבר אל הוויית ההווה ומעצימה את פגיעתה הרעה של המחלה. במאמר מוצג טיפול באשה ששנתיים לאחר כריתת שד חלקית (בגלל סרטן שד) חווה תחושות קיצוניות של שינוי בעצמי ובתוך הסביבה המאפשרת של הטיפול וחושפת את הכאב העמוק של ילדותה.