כרך י"ט, חוברת 1,

מושג כפיית החזרה (repetition compulsion), אשר לעולם לא התקבל כמות שהוא על-ידי קוהוט וממשיכיו, מוערך מחדש במאמר זה מתוך מסגרת ההתייחסות של פסיכולוגית העצמי. בהתאם לעקרונות של הדיפת-קשר הגנתית, מחד, וכשל אמפתי לא טראומתי, מאידך, מבטאת כפיית החזרה, הן את הפחד מפני אכזבה טראומתית מחודשת הן את המשאלה לקשר חדש ומיטיב, כאחד. כתוצאה מכך אכזבות מוקדמות, לא טראומתיות, מופעלות למעשה על-ידי הסובייקט, הגורם לאובייקט להיענות לתפקיד שהסובייקט מייעד לו. בדרך זו, שהיא מעין יישום מעוות של עקרון 'הקדמת רפואה למכה', נמנע הסיכון של ציפיות בלתי מבוקרות העלולות להסתיים בנכזבות טראומתית. כפיית החזרה מוצגת, אם כך, כמנגנון מורכב דו-פני: בחלקו הוא הגנתי-הימנעותי, וככזה מגן על העצמי הפגוע מפני התנסויות טראומתיות בפוטנציה; חלק זה מפעיל את המנגנון בתגובה לאות הסכנה של כמיהות וציפיות העלולות לצאת מכלל שליטה. בחלקו האחר הוא פותח פתח לשינוי על-ידי מתן אפשרות מבוקרת להתנסויות חדשות. הסיכוי למימושו של שינוי אמיתי תלוי בעיבוד מתמשך בסביבה בטוחה, מחזיקה ואמפתית.