כרך י"ח, חוברת 2,

התקופה הסמוכה לאירוע טראומטי היא בעלת חשיבות מכרעת להשתקמותו של ניצול הטראומה. בתקופה זו נוצר ומתפתח סיפור הטראומה של הניצול, וכמו כן נבחנות ומתגבשות עמדות קוגניטיביות לגבי הטראומה. בחלק הראשון של מאמר זה נציג את עיקרי הגישות- הנארטיבית והקוגניטיבית בהתייחסות לטראומה, ובחלק השני נדגים את תהליך ההתפתחות שבמהלכו מתגבש סיפור הטראומה דרך סיפוריהם של חמישה ניצולי התקפת טרור. לטענתנו, ניתן דרך בחינת שלושה מרכיבים בסיסיים בסיפור המתגבש (קוהרנטיות, משמעות ותפיסה עצמית), ודרך בחינת העמדות הקוגניטיביות המקבילות, לאפיין את תהליך ההחלמה ולזהות דפוסים של קושי, המתקשרים להתפתחות התסמונת הפוסט-טראומתית. מעקב מסוג זה מאפשר התערבות ואולי אך מניעה בשלבים מוקדמים לאחר הטראומה.