כרך י"ז, חוברת 3,

מטרת המאמר להעלות כמה רעיונות ביקורתיים ביחס לגישת יחסי האובייקט בגירסתם לטיפול של מלאני קליין וביון. יסודה של הביקורת בטענה כי גירסה זו של יחסי אובייקט מתבססת על העיקרון ההסברי הבלעדי של יצר המוות להתנהגות אנוש. לגישה צרה זו בהבנת האדם יש השלכות על תפיסת אופיו של המטופל, כוונותיו והתנהגותו. השלכות אלו מתבטאות, בין היתר, בדה-הומניזציה ודה-פרסונליזציה של האנושי, בהאנשה של תהליכים מנטליים, בנקיטת שפה תוקפנית, ביצירת אווירה עויינת ובשימוש מניפולטיבי במושג הזדהות השלכתית. טענה נוספת המוצגת במאמר היא כי את כל התהליכים הנפשיים הפרימיטיביים המיוחסים למטופל ניתן להטיל על עצם הגישה הטיפולית של יחסי האובייקט ועל התנהגות המטפלים. טענות אלו מומחשות על-ידי דוגמאות של קטעי טיפולים שפורסמו על-ידי חסידי גישת יחסי האובייקט בגירסת קליין וביון. לאורך המאמר מובאות גם נקודות מבט אלטרנטיביות שונות לרעיונות המבוקרים לשם הבהרה וחידוד.