כרך י"ז, חוברת 2,

תסמונת ההתנכרות להורה (parental Alienation Syndrome), העולה בעיקר סביב סכסוכי גירושים, קיבלה משנה תוקף החל משנות השבעים, בעיקר בארצות הברית בעקבות שינוי הגישה של בתי-המשפט בנושא המשמורת. התסמונת מאופיינת בהסתת הילדים על ידי ההורה המשמורן כנגד ההורה שאינו משמורן, עד למצב בו הילדים מתנגדים ואף מסרבים בתוקף לראות את ההורה המנוכר. גרדנר, שהיה הראשון אשר טבע את מושג, איתר מספר מאפיינים של התסמונת, והציע דרכי טיפול בהתאם לחומרת המצב. חוקרים אחרים חולקים על הטרמינולוגיה אותה הציע, אולם כמעט שלא קיימים מודלים טיפוליים חלופיים. במאמר זה נתאר מודל טיפולי השונה מהמלצותיו של גרדנר. המודל כאן יוצא מנקודת הנחה כי מנגנוני הפיצול הפועלים במשפחות אלו הם המנגנונים המופעלים והמפעילים את הפאתולוגיה המשפחתית, והם אלה החייבים לעבור שינוי. במאמר ייסקר מקרה קליני בו הופעל המודל, כשבמקום מטפל בודד, כפי שמציע גרדנטר, הוצב מנגנון ניהול מקרה אשר תיווך ותיאם בין המטפלים השונים, הכיל את העויינות וההתעללות שהופנתה כלפי בני-המשפחה השונים וכלפי המטפלים ואיפשר את השינוי המשפחתי.