היחס ההאדרתי בתהליך הטיפולי כחוויה רגשית מרפאה
יוסי טמיר
כרך י"ז, חוברת 2,
2003
קוהוט זיהה והדגיש את משמעותו ההתפתחותית של יחס ההאדרה (idealization) בצמיחת העצמי, ואת חשיבותו הטיפולית כדפוס העברה. העמדה הטיפולית המומלצת על-ידו בהעברה האדרתית היתה של קבלה פסיבית ולא מפרשת, במטרה לאפשר את התהוותה ללא הפרעה. במאמר זה אני מציע לראות ביחס ההאדרה פוטנציאל מרפא לכשעצמו. פוטנציאל זה יכול להתממש באמצעות גישה של 'קבלה פעילה'. כלומר, המטפל נדרש לקבל על עצמו להיות זולת עצמי (selfobject) מואדר עבור המטופל, בהתאם למהות צרכיו הספציפיים לנוכחות מואדרת. גישה טיפולית זו תיה אפקטיבית רק אם המטפל מצליח להתגבר על רתיעתו מתחושות של גרנדיוזיות ואומניפוטנטיות שיחס ההאדרה כלפיו מעורר בו. מוצגות שתי דוגמאות קליניות.
הורדת המאמר
