כרך י"ז, חוברת 1,

הפסיכותרפיה הדינמית במוסד הפסיכיאטרי נמצאת בתהליך של שינוי הנובע מכמה מקורות, חלקם אידיאולוגיים וחלקם מעשיים. במאמר אנסה להדגים כיוונים אפשריים של שינוי זה על הסכנות הכרוכות בו, ואולי גם על האפשרויות הגלומות בו לצמיחה ולהרחבת החופש של המטופלים והמטפלים. אבדוק גם את הקשר בין תהליך זה לתהליך השינוי הכולל יותר בחשיבה הפסיכותרפויטית הפוסט-מודרנית. טענתי המרכזית היא שנדרשת הידברות, גמישות ופתיחות מצד כל הגורמים המעורבים, כדי לאפשר שמירה על האינטגרציה המקצועית תחת הלחצים הקיימים, וניתן להשתמש בשינוי כמנוף לצמיחה. דיבור כזה, פנימי וחיצוני, יכול להיות לרווחת המטופלים, המטפלים והמוסד.