התערבויות קליניות באירועי דחק מתמשכים
פרופ' אריה שלו , ד"ר רונדה אדסקי , רותי בוקר , יאי בנעט , נטע בר-גיא , הילית הדר , ד"ר טוביה פרי , שרה פרידמן , ד"ר רינה קופר , ד"ר רבקה תובל-משיח
כרך י"ז, חוברת 1,
2002
במאמר זה נפרוש תמונה של ההתערבויות הקליניות בזמן אסונות מתמשכים ולאחריהם. בחלק הראשון נסקור מספר סוגיות מרכזיות ובילות השלכות לגבי האבחון וההערכה. נפתח בשאלה עקרונית: האם נכון בכלל להתערב בשלב הראשוני-המיידי לאחר האירוע, ואם כן, האם נכון לעשות זאת באותן טכניקות ושיטות המאפיינות התערבויות במצבי רגיעה. נמשיך בשאלה מהן מטרות הטיפול וכיצד יש ליישמן. סוגייה מרכזית בהקשר זה היא איך למצוא עמדת ביניים בין הנוחות הנובעת מפרוטוקול טיפולי קבוע לבין הצורך לפעול לפי נסיבות העניין. את תפיסתנו הטיפולית, שהיא עמדת ביניים בין שני קצוות אלה, נציג בפירוט בחלק השני של המאמר. חלק זה נפתח בחשיבות הזיהוי הנכון של תגובה חריגה לאירועי דחק והגורמים התורמים לה. נדון במשמעותם של הסימפטומים הפוסט-טראומתיים ונצביע על תופעות קליניות המרמזות על צורך דחוף להתערב. כדי להבהיר את תפיסתנו הטיפולית נביא מיפוי של השלבים השונים של תגובות לטראומה ונתאר את ההתנהגויות והתגובות הצפויות, את משמעותן, את המוקדים להתערבות קלינית ואת דרכי ההתערבות בכל אחד מהשלבים.
הורדת המאמר
