כרך ט"ז, חוברת 2,

לצד 'כלל ההינזרות' ו'כלל האנונימיות', נחשב 'כלל הנייטרליות' חלק מ'שלישיית הכללים המובילה' וכעקרון מפתח של הטכניקה הפסיכואנליטית בהנחיית המטפל להשגת העמדה הטיפולית המועדפת. מנקודת מבט המייחסת לטכניקה חשיבות מרובה בלימוד ובהכשרה הטיפולית וכן בעשייה הקלינית, המאמר דן בנייטרליות ככלל טכני וכמושג תיאורטי. לאחר סקירת תולדות מושג הנייטרליות וגורלו הלשוני ביש-המזל, נידונה שאלת הצדקת שימורו, תוך התייחסות לשאלות הנוגעות להמשגת הטכניקה של הפסיכותרפיה הפסיכואנליטית. מסקנות הדיון הן: בשל מספר ליקויים המשגתיים בולטים, ראשית, 'כלל הנייטרליות' מעולם לא התגבש לכדי כלל טכני מוצלח ומועיל, ושנית, גם כמושג תיאורטי אין הצדקה משכנעת לשימורו של המושג. כיון שכך, מוצע לזנוח את מושג הנייטרליות, ובמקומו, לשמר את הכללים המקובלים, ש'כלל הנייטרליות' נרדף להם, וביניהם המלצתו המקורית של פרויד על קור-רוח בעתות של התלהטות הרוחות בסיטואציה הטיפולית.