כרך ט"ז, חוברת 1,

במאמר זה נטען שנטיות נרקיסיסטיות דומיננטיות יכולות למנוע מאבות מסויימים, שאינם משמורנים לילדיהם, קשר יציב עם הילדים לאחר הגירושין. הוא מגדיר תכונות והתנהגויות המאפיינות אב עם קווים נרקיסיסטיים שאינו משמורן, כדי להדגים את הקשיים המיוחדים מולם הוא ניצב בתהליך הגירושין. הטענה העיקרית במאמר, הנסמכת על הספרות ונעזרת בשני תיאורי מקרה - שגירושין ואובדן המשמורת על הילדים מהווים איום ייחודי לעצמי החלש, הנרקיסיסטי, וכן שהתדיינות משפטית לאחר הגירושין והתנתקות האב עם הקווים הנרקיסיסטיים נגזרות מאותו צורך מניע; שימור ה 'עצמי הגרנדיוזי' המגן על הפגיעות והשבירות שלו. יתירה מכך, נציע שמסגרת הטיפול המשפחתי אינה יכולה לספק את צורכי האב הנרקיסיסט שאינו משמורן בתקופה שלאחר הגירושין. במאמר נתמוך בטענה שיש ללמד מטפלים משפחתיים לזהות התנהגויות המשותפות לאבות עם קווים נרקיסיסטים שאינם משמורנים, הן ביחס לילדיהם והן ביחס למטפלים בהם הם נועצים, ולהגביר מודעותם לתחושות חדות של העברה נגדית אותה מעוררים אצלם פונים כאלה. כמו-כן, נטען שמוקד הטיפול צריך לעבור לאם ובעיקר לילדים.