כרך ב', חוברת 1,

פרק זה נכתב תוך כדי מלחמת העולם הראשונה והופיע בשנת 1917 בספר "פסיכונוירוזות של מלחמה" כחלק מאסופת הספרים "עקרונות הרפואה והכירורגיה במלחמה". אסיפה פשוטה זו אמורה היתה להדריך את הרופאים היוצאים למלחמה – אשר היתה אז בשנתה השלישית – ולהנחותם בשיטות טיפוליות מעשיות. מדענים מפורסמים כמו בבינסקי ו-לרמיט לקחו חלק במאמץ המלחמתי ותרמו מפרי עטם ונסיונם לסדרה זו.
ויכוחים תיאורטיים ועמדות עקרוניות שמקורן באסכולות השונות מהן באו המחברים, מצאו גם הם את ביטויים בכרכים השונים של האסופה. חילוקי דיעות אלה סבבו סביב מושג ההלם במשמעויותיו השונות (הלם פיזי-emotion – commotion = הלם נפשי), וסביב האופי הסוגסטיבי או האימפלוסיבי (implosive) של הטיפול.
הטקסט הכתוב מלמד הרבה על עמדות בסיסיות של אותה תקופה (ובתוכן על משמעות השם "פסיכותרפיה" המופיע במפורש בטקסט הצרפתי), אך גם על דילמות עקרוניות, החורגות מגבולות תקופת הופעת הספר, בפניהן עומד הטיפול הנפשי במסגרת פסיכיאטרית צבאית בקרב.
כדי להקל על ההשוואה, על הקורא לזכור שביטויים כמו מוסר – moral, רציה – volonte וחשיבה – pensée, היו אבני יסוד בהבנת התהליכים הנפשיים, במשמעות דומה לזו של "תיפקודי האני" של ימינו, וכן מושגי יסוד כמו "אפקט" affect, "לא מודע" ומשמעות סימבולית, לא היו מוכרים – או לא מקובלים – כקונצפטים מרכזיים באותה תקופה.