כרך ט"ז, חוברת 1,

מטרתה של סקירה זו לשרטט שני מעגלים עיקריים המאפשרים למקם את הכתיבה הטכנית של פרויד בהקשרים שונים. מעגל ההקשרים הראשון הוא המעגל ההיסטורי, הכולל בתוכו את שני העשורים הראשונים של המאה העשרים, כלומר השנים שבהן פיתח פרויד את עיקרי הטכניקה הטיפולית שלו. מעגל ההקשרים השני הוא העכשווי, ועניינו במפגש של קלינאים בני-זמננו עם החיבורים האלה של פרויד. מעגל זה תוחם גם הוא תקופה של כעשרים שנות שיח פסיכואנליטי, המשיק בנקודות רבות לדיסציפלינות אחרות, וניזון מהן באורח גלוי וחסר תקדים בהיסטוריה של הפסיכואנליזה. במאמר אנתח את המתח הדיאלקטי הנגזר מהשאיפה למקם את הפסיכואנליזה בו-זמנית בשני הקצוות של המאה העשרים - הקצה המודרניסטי שנולדה לתוכו והקצה הפוסט-מודרני בו היא מצויה כיום - בניסיון להתחקות אחרי שורשי הפולמוס האובייקטיביסטי-סובייקטיביסטי בגירסתו הפסיכואנליטית.