כרך ט"ו, חוברת 2,

בחלק הראשון של המאמר, תיארתי את דילמות ההוראה ואופיין הייחודי בהכשרה האנליטית. בחלק הנוכחי נתקרב למתרחש בכותלי כיתת הלימוד של התיאוריה הפסיכואנליטית. אנסה לאפיין את הדינמיקה שכיניתי 'סינדרום הצליבה', בעזרת שתי נקודות מבט תיאורטיות שונות – זו של הקומפלקס האדיפלי וזו של המושג הוויניקוטיאני על שימוש באובייקט. לבסוף אתבונן על המתרחש בכיתת הלימוד של התיאוריה הפסיכואנליטית מנקודת מבט קבוצתית, ואנסה להראות כיצד קבוצת ההנחות הבסיסיות, שנוסחה על ידי ביון, פועלת ומעצבת במישור הלא מודע את היחסים שבין המורה לתלמידיו. המחשבות והניסוחים התיאורטיים שיובאו כאן נולדו מניסיון השנים האחרונות בהוראת תיאוריה פסיכואנליטית במסגרות שונות.