כרך ט"ו, חוברת 2,

ויניקוט לא מטפל באופן ישיר בסוגיית הגבול, אולם לפי עקרונות משנתו וחשיבתו הפרדוקסלית, ניתן להוסיף מימד ומשמעות חדשים למושג זה. המחשבה על גבול מתוך נקודת מבטו היא כהוויה שמתפתחת ומתממשת בספונטניות מתוך העצמי, דרך נוכחות מתמזגת-משחקית של האחר. כך ניתן לנסח חווית גבול אשר לפיה – העמדה שעמה בא הזולת לפגוש את הסובייקט היא של השהיית גבול, שעשויה להביא למימוש הפוטנציאל היצירתי של הסובייקט. ההמשגה והפיתוח של חווית הגבול, שאני מציעה כאן, משתקפים במספר היבטים במשנתו של ויניקוט שאליהם אתייחס: ההתפתחותי, המבני, המטאפיסי, הפסיכו-פאתולוגי והטיפולי. בעזרת דוגמאות קליניות, אראה כיצד עבודה מתוך התמקדות על השהיית גבולות של המטפל, ונכונות להיות מושקע לאורך זמן בחוויה הסובייקטיבית של המטופל, עשויות להוליך ליצירה של סביבה מאפשרת ונענית, שיכולה לתת למטופל חוויה של הרמוניה בין פנים לחוץ, והתהוות ספונטנית של גבול חוויתי פנימי גמיש. אלה הם מאפיינים של חיים עם איכות יצירתית.