כרך ט"ו, חוברת 2,

במאמר זה מוצגים מספר עקרונות לעבודה טיפולית עם אובדניים. עקרונות אלה מהווים היבטים שונים של תהליך המכונה 'אמפתיה טיפולית עם משאלת ההתאבדות'. העקרונות מבוססים על מודל תיאורטי הרואה בהתאבדות תוצאה סופית של כאב נפשי גדול מנשוא. מקובל לראות את הכאב הנפשי כנובע מתוך יחסי הגומלין שבין חוסר איזון ביוכימי, מצוקות חיים, גורמי אישיות (למשל: ויסות רגשי), תבניות פנימיות יוצרות כאב (כגון: שנאה עצמית ותחושות מיותרות) וגורמים המאיצים או מעכבים את ההרס העצמי. העקרונות הטיפוליים מאופיינים בעימות חוויתי עם משאלת המוות, עם התבניות הפנימיות יוצרות הכאב, חשיפה של החוויה הפנימית הכואבת והמפחידה ביותר והבחירה בפתרון של הרס עצמי. בהכללה ניתן לומר, כי הגישה המתוארת רואה את הטיפול באדם האובדני כמסע חווייתי, של המטפל והמטופל כאחד, אל הכאב הנפשי. האמפתיה עם משאלת המוות וחשיפת מקורותיה, תוך התעמתות עם הכאב הנפשי ושורשיו, מעלות את התקווה למציאת דרך חדשה להשלים עם קשיי החיים. הגישה הטיפולית המתוארת כאן אינה מהווה סיכום של גישות ועקרונות המקובלים, בהכרח, בתחום, אלא מייצגת את דעותי. בחלקה היא עשויה לעורר דעות נוגדות וביקורות ועל ידי כך להביא לדיאלוג מעשיר בתחום המורכב והקשה של טיפול במאוויי התאבדות.