כרך י"ב, חוברת 2,

מאמר זה עוסק בהמשגת הנרקיסיזם כמערכת לחיסון קביעות והמשכיות צופן העצמי מפני יתר עוררות וטראומה. בהיבט זה משמש הנרקיסיזם כמעין מרחב חדיר ורגיש לעוררות, עליו נקלטים גירויים המשאירים עקבות. רישומי ריגושים, הסטוריים ועכשוויים, נשמרים על המרחב, מתקשרים ביניהם למסרי חושים ונארגים לרשת צפנים נרקיסיסטית. גירויים עכשוויים מזוהים כמוכרים או זרים לרשת הצפנים. שיחזור (בפנטזיה) של מסרי חושים מוכרים וחזרה עליהם בעכשוויות משקמים את נינוחות בעצמי. ניתן להניח שמאפיינים של גמישות לעומת מאובנות (בקליטה, מיון, קישור ושיגור של ייצוגי עוררות), של אינטגרציה לעומת פיצול, של הפרדה לעומת טישטוש - הם שיפרידו בין דרגות שונות של נרקיסיזם נורמלי ופאתולוגי. אזכיר במאמר בקצרה את מסלול התפתחות מושגי הנרקיסיזם, אדון בסגולות המעטפת הנרקיסיסטית ואבדיל בין נרקיסיזם נורמלי לפאתולוגי.