כרך י"ב, חוברת 1,

זהו הרביעי בסידרת מאמרים העוסקים בפסיכולוגיה של העצמי. בשני המאמרים הראשונים (1, 2) ניסיתי להראות שהמשימה לפתח ולתחזק תחושה של 'עצמי' מלוכד (קוהסיבי) והמשכי, הנמצא בקשרי-גומלין עם הזולת והחברה היא אחת הפונקציות המרכזיות של האני, ומהווה לכן את אחת המוטיבציות המרכזיות המניעות את הפעילות הנפשית ואת ההתנהגות, הן בבריאות והן בפאתולוגיה. במאמר השלישי (3), הדן בפאתולוגיה של העצמי, הצגתי את האישיות ממודת העצמי, הפרעת אישיות המתפתחת כתוצאה מחוסר יכולת להשקיע את כוחות הנפש הדרושים לאירגון תחושת-עצמי תקינה. במאמר הנוכחי בכוונתי להתחיל לדון בתהליכים הנורמליים, בעזרתם מפתח ומתחזק האני את תחושת-העצמי, בהם נכללים למעשה כל פעילויות האני עתירות התהליכים הראשוניים – החלום, הפנטזיה, הפעילות האמנותית והיצירתיות, וחלק גדול מקשרי האובייקט ויחסי המין. הפעם נתרכז בפסיכולוגיה של החלום, נסקור את עיקרי התיאוריות הפסיכואנליטיות השונות אודות החלום, ונפרט את השלבים השונים של תהליכי העיבוד, החיוניים לתחזוקה התקינה של תחושת-העצמי – הטמעה (self-assimilation), התאמה (accommodation) ואינטגרציה (self-integration).