כרך י"ב, חוברת 1,

אמפתיה טיפולית מתוארת כתהליך פעיל, אשר בו מנסה המטפל להבנות ולבטא את ההגיון הרגשי הפנימי בדפוס בעיותיו של המטופל. הסיפור האמפתי מנוגד לסיפור החיצוני, שבו מתואר המטופל מבחוץ, כשהתנהגותו מסתברת יותר מנקודת ראות תיאורטית מאשר מנקודת ראותו של המטופל עצמו. הסיפור האמפתי נבחן בכך שהוא מפיק מהמטופל את התגובה: "זה אני!". הסיפור החיצוני, לעומת זאת, אינו מפיק תגובות דומות של הכרה עצמית. הדחייה העקשנית של ניסוחי המטפל מצד המטופל ובעקבותיה מבוי סתום טיפולי, מוסברת כתוצאה מהחת המטפל שהמטופל חייב לקבל סיפור חיצוני כאילו היה סיפור אמפתי. כאשר מתפתח מצב כזה, יכול התרפיסט להתגבר על המבוי הסתום בכך שיודה בחיצוניותו של הסיפור הטיפולי הקודם ויציע במקומו סיפור תחליפי, העשוי להיות אמפתי.