כרך י"א, חוברת 3,

'חור שחור' הוא מונח שיש לו כיום משמעות בעולם הפסיכואנליזה והאסטרופיזיקה. בעבודה זו אשתמש כמטאפורה ב'חור השחור' במשמעותו באסטרופיזיקה ('חור שחור' המתהווה כאשר קריסתו הכבידתית המסיבית של כוכב גווע יוצרת אזור כבידה עצומה ששום דבר לא יכול להימלט ממנו, אפילו לא אור), ואותו איישם לחוויית ההשפעה של 'האם המתה' באופן נפשי (במובן של גרין, 1986). 'האם המתה' מהווה עבור הילד 'חור שחור' בגלל עוצמת כוחות הלפיתה וההישאבות הבולעת לתוך עולם החידלון והמוות שלה. כך מתהווה בו מרחב נפשי בין-אישי ואינטרסובייקטיבי שנשלט על -ידי אובייקט מרכזי הנחווה כ'חור שחור' – 'האם המתה', והוא או אחוז ולכוד בכוח שאיבתה העצום והמאיין (annihilating), או אם הצליח להתנתק מהלפיתה הזאת – הוא משותק ומאובן במרחב יחסי-האובייקט בגלל החרדה והאיון המתמיד להיסחף שוב לתוכו. לכן אין לו יכולת לבנות קשרי אובייקט של אהבה ואינטימיות. האם תוכל האנליזה לספק את כוחות הנגד העצומים הדרושים כדי להשתחרר ולהיחלץ מכוחות הלפיתה והשאיבה האדירים האלה? אתאר אנליזה של אדם שגדל עם 'אם מתה'. האנליזה החלה ממצב של ניתוק רגשי של המטופל, הפכה להישאבות לתוך חור שחור של חידלון, גסיסה ומוות (של המטופל ושל האנליטיקאית), ואחר כך הגיעה להשתחררותו. אסיים במחשבות על הישרדות והתקיימות אנליטית, כאשר האנליטיקאי, יחד עם המטופל, חווה ועובר בתוך חידלון ומוות.