הדדיות ואינטר-סובייקטיביות במפגש הטיפולי : הרקע ההיסטורי של הפסיכואנליזה ההתייחסותית
פרופ' עמנואל ברמן
כרך י"א, חוברת 3,
1997
פסיכואנליזה התייחסותית (relational) אינה אסכולה חדשה, אלא אוריינטציה אינטגרטיבית רחבה המתמקדת באני ובזולת, או בעצמי ובאובייקט, ובתהליכים האינטר-סובייקטיביים ההדדיים ביניהם. מאמר זה סוקר את מקורותיה תוך דגש מיוחד על שתי דיאדות מפרות, פרויד-פרצי וקלין-ויניקוט, שבאינטראקציה המקצועית והפרטית בהן פיתחו פרצי וויניקוט רגישות מיוחדת לתהליכים בין-אישיים. גם תרומותיהם של פירורן, באליפנט, שאלבן, קוהוט, גיל ואחרים השתלבו בחשיבה האינטגרטיבית שגיבשו מיצ'ל ועמיתיו. עליית הכיוון החדש בעשור האחרון הושפעה מאי-נחת הן ביחס הנחות היסוד של הגישה הקלאסית, המתמקדת ביצרים ובהתמודדות עימם ומצמצמת את השפעת הטיפול לפירושים, והן ביחס לגישה הבין-אישית האלטרנטיבית שהציע שאלבן, שלא התמודדה במידה מספקת עם תהליכים בלתי-מודעים. המאמר סוקר שלבים בהתפתחות הגישה, כולל ביטוייה בכתבי-עת ובמסגרות הכשרה ומתארת תחומי עניין שונים המאפיינים אותה כיום, כמו גם את השלכותיה לטכניקה טיפולית ולשיטות הכשרה והדרכה בתחום הקליני.
הורדת המאמר
