כרך י"א, חוברת 2,

במאמר זה אעמוד על ההבדלים בין גישתו של פרויד לזו של קוהוט בקשר ליחסי אהבה ומשמעותם עבור טיפול זוגי. בעוד פרויד מתאר את התפתחות הקשר עם האובייקט מתוך ראיית האובייקט והסובייקט כנפרדים, ויחסי האהבה (object love) מבוססים על רמה של קביעות אובייקט, הרי קוהוט מתייחס לציר התפתחות מקביל, נרקיסיסטי, שבו היחסים הם בין העצמי לזולת-עצמי (self-self object) וקשרי האהבה ממלאים צרכים של אידאליזציה ושיקוף (mirroring) בגילגולם הבוגר. במאמר אצביע על המשתמע מן התיאוריות הסותרות, לכאורה, לגבי עולמו הפנימי של האוהב והפנומנולוגיה של חווית האהבה, ואיך כל תיאוריה תתייחס לציפיות של האוהב מבן-זוגו, ולמטלות ההתפתחותיות השונות הנדרשות במעבר מהתאהבות לאהבה. עמידה על ההבדלים הללו מובילה להבנה שונה של בעיות ביחסים זוגיים ולהתייחסות טיפולית שונה.