כרך ט', חוברת 2,

הנחת היסוד, של הטיפול בתנועה ככלל ושל מאמר זה כפרט, היא שהמטאפורה הגופנית הנראית כלפי חוץ היא ראי לתהליכי נפש סמויים. המאמר יציג שלבים בהתפתחות טיפול בתנועה של אשה צעירה שטופלה במסגרת מירפאה ציבורית, במשך כשנה. בעזרת מבעים לא מילוליים (פסיכיים-פיסיים-תנועתיים), לצד אמירות מילוליות. תחושת הרווחה והיכולת החדשה לנוע ביתר חופשיות במרחבי החיים השונים (מקצועית, חברתית, אישית וכו'), סימנו את סוף הטיפול ואת מידת הצלחתו.