כרך ח', חוברת 3,

מבנה החשיבה הפרנואידי הוא, לעתים קרובות, מאורגן היטב, שיטתי, מפורט ועמיד למיגוון שיטות פסיכותרפויטיות. הטיפול בחולה הפרנואידי מהווה, איפוא, אתגר קשה ומתסכל למטפל. באמצעות דיסוננס קוגניטיבי עשוי הפרט לשנות את עמדותיו החשיבתיות. אנו מציגים מקרה של חולה סכיזופרני פרנואידי, שבאמצעות לחץ קבוצתי קיבל את ההנחה הבסיסית, אשר היוותה גרעין ליצירת דיסוננס בין חשיבתו הפרנואידית לבין חשיבה נורמטיבית. שימוש בהנחה בסיסית זו, תחילה לאירועים מחוץ למערכת הפרנואידית ובהמשך לאירועים הקשורים בפריפריה של מערכת זו ועד לאירועים הקשורים באופן מובהק למערכת זו, הביא להפחתה הדרגתית במערכת הפרנואידית עד לירידה משמעותית בעוצמתה ובהיקפה. המטופל הראה סקרנות ומוכנות לחקור את עולמו הפנימי הרודפני על-ידי ההנחה הבסיסית החדשה והושגה הקלה סימפטומטית משמעותית בתוך ימים ספורים, בניגוד לאישפוזי העבר, שבהם הושגה תגובה חלקית לתרופות אנטי-פסיכוטיות. אנו מעצבים כיום קבוצה לחולים פרנואידים, שיטופלו באופן דומה (ובמקביל יוערכו באופן עצמאי) על-מנת לבחון את יעילות גישה טיפולית זו אל מול קבוצת ביקורת מתאימה.