כרך ח', חוברת 3,

מאמר זה מציג הנחה שמתחת לתנועה המוטורית הגלויה פועלים תלכידי זיכרון ראשוניים, שמכילים צירופים קבועים של רשמים חושיים-תפיסתיים ותגובות ריגושיות-מוטוריות, שהתלכדו למבנים פסיכו-פיסיולוגיים גרעיניים. הם נשמרים במבניותם הארכאית, שאין בה מודעות קוגניטיבית ותפיסה של הקשר הנסיבות. שמירתם נעשית בקודים חושיים, מוטוריים ותפיסתיים. מכיוון שתלכידי הזיכרון הראשוניים נוצרו בשלב הקדם-מילולי, הרי קשה גם לאדם עצמו לזהות אותם, ופעילותם או עיכובם אינם נתונים לשליטה רצונית ישירה. הצבת הקוד המוטורי, השזור בתלכידי הזיכרון הראשוניים, במרכז הדיון יוצאת מנקודת המוצא (המקבלת אישוש מובהק בקליניקה), שהמערכת המוטורית ותבניות התנועה הן המבצעות הישירות של כל האינטראקציות הפעילות בעולמו של התינוק והילד המתפתח. המערכת המוטורית משמרת את רשמי האינטראקציות הללו בקודים של מתח שרירי ותבניות תנועתיות, שהופעלו בעת התגובה לאירוע הנזכר. באופן מובלע נשמרת בהן גם תבנית ההקשר הבין-אישי. הניסיון הקליני בטיפול בתנועה מלמד שבמערכת המוטורית טמונים מפתחות רבי עוצמה לשחזור חוויות מוקדמות. בפעילות המוטורית התקינה והפאתולוגית ניתן להבחין בין זכירה פיסיולוגית שהיא, למעשה, שימור של תגובות פיסיולוגיות (מוטוריות או סומטיות) מן העבר במצב פעיל אך מנותק מזיכרון קוגניטיבי, לבין היזכרות פיסיולוגית שהיא פריצה בלתי צפויה של תלכיד גופני-רגשי בלי פריצה מקבילה של זיכרון מודע. היזכרות כזאת ניתן להסביר באמצעות הנחת קיומם של תלכידי זיכרון ושל קודים שונים להצפנתם להחיאתם, שבהם טמון גם הפוטנציאל לטיפול. המאמר מתמקד בתיפקודה של המוטוריות כקוד לפתיחת דלתות הזיכרון ומביא מספר דוגמאות.