כרך ז', חוברת 3,

ספרו של מיכאל אנדה, "הסיפור שאינו נגמר", פורש בפני הקורא שתי עלילות מקבילות – ריאליסטית ופנטסטית – הנשזרות זו בזו באמצעות הגיבור, הילד בסטיאן, העובר מן העולם הריאליסטי לזה הפנטסטי ובחזרה. זהו, למעשה, סיפור של מסע התוודעות תוך-נפשית, שבמהלכו ובאמצעותו לומד הילד בסטיאן את עצמו – מגבלותיו ותעצומות נפשו – ובסופו של דבר הוא נתן פשר ומשמעות לחייו וחוזר לעולם המציאות, ממנו נמלט בתחילה. הדיון בספר יתמקד באופן שבו מבנה תהליך הקריאה את ה"מרחב הפוטנציאלי" של בסטיאן, כך שמתאפשרת לו התמודדות טובה דייה עם המציאות, אליה הוא 'חוזר'. בתהליך ההבנייה של המרחב הפוטנציאלי שלושה שלבים: א. קריסת עולם הפנטזיה כפועל יוצא ממות אימו של בסטיאן; ב. השתקעות גוברת והולכת בעולם הפנטסיה עד לכמעט אובדנו של הקוטב הריאלי ('שיכחה'); ג. 'היעלמות' הספר הפנטסטי, המייצגת את יכולתו של בסטיאן ליצור מתוכו את המרחב הפוטנציאלי גם בהיעדרה של האם. היווצרותו המחודשת של המרחב הפוטנציאלי מחייבת קיומו של מתח דיאלקטי מתמיד בין שני העולמות – הפנטסטי והריאלי – הבוראים, משמרים, שוללים ומאירים זה את זה.