לחשוב את הדימוי יחד: מתודה הילמנית כהתמרה נרטיבית בתיאוריית השדה הפוסט־ביוניאנית (עמ' 225-217)
רני לוי
כרך מ, חוברת 3
2026
המאמר מציע לשלב בתיאוריית השדה הפוסט־ביוניאנית טכניקה מהפסיכותרפיה הארכיטיפית, שפיתח הפסיכולוג ומבקר התרבות ג'יימס הילמן. הילמן מתאר כיצד היצמדות לדימוי שמביא המטופל מאפשרת התפתחות נפשית, שכן הנפש עצמה מובנת כדימוי מתפתח. מנגד, לפי פֶרוֹ, מטרת הטיפול היא פיתוח המכל של המטופל. פרו מתייחס להתמרות נרטיביות כאופן התמרה מרכזי של השדה, אך אינו מפרט בשיטתיות כיצד הן מתבצעות. לאחר הבהרת מושגים מרכזיים כהתמרות נרטיביות, שדה, פונקציית אלפא, דמויות, mundus imaginalis ודימוי, מוצגת שיטת עבודה הפונה אל הדימוי עצמו: היצמדות לדימוי והרחבתו באמצעות אנלוגיות, כאופנויות של התמרה נרטיבית. פיתוח הדימוי מרחיב את המכל ואת פונקציית האלפא של השדה, ומאפשר חשיבה באזורים נפשיים שלא היו ניתנים לחשיבה קודם לכן. דיון השוואתי בתיאוריות, לצד דוגמאות מעולם הספרות, ממחיש את מושג התפתחות הדימוי לפי הילמן, והדגמה קלינית מראה כיצד שרשרת דימויים הנוצרת במשותף מפחיתה קונקרטיזציה, מעמיקה ארטיקולציה רגשית ומרחיבה את המרחב הנפשי.
DOI:
10.65830/AMHC4401RL207
