כרך מ, חוברת 2

בעזרת דימוי המסתורים הנפשיים של שטיינר, אראה כיצד המטופל המתבצר במסתור נפשי מחיה בהעברה, באמצעות שיחזורים־בפעולה, ייצוג לא סימבולי של הדרה קדומה מהדרמה האדיפלית. אתמקד במסתורים נפשיים ממוקדי עוולה, צורה ייחודית של מסתור הניזון מנקמה וטינה ומהאשמה המייסרת שאלה מעוררות. אראה כיצד במצבים אלה הטיפול נעשה לזירת פעולה ומייצר לפרק זמן ממושך היאחזות מרוגשת וסוחפת במסתור, כחלופה להתבוננות. אציע שאפשרות מרכזית לחולל ריכוך, שינוי והגחה מהמסתור היא אֵבל ועיבוד, הן של האובדן המוקדם והן של מימושיו בהעברה. בפרט, נדרשים ויתור על המשאלה לשליטה בלעדית באובייקט הנחשק, שהיא צורת אהבה פרימיטיבית, והחלפתה באהבה כתנאי מקדים לסליחה. אדון ברעיונות תיאורטיים אלה ובחשיבות של עיבוד האשמה בפנטסיה הלא־מודעת ובאחיזה הריגושית במסתור באמצעות תיאור מקרה.