כרך מ, חוברת 2

התסביך האדיפלי, הכרוך בהתגבשות הסופר־אגו ובמעבר מהמרחב הראשוני של הדיאדה לסדר הסימבולי של החוק, התרבות והאחרוּת, נתפס כאבן יסוד במבנה החשיבה האנליטית. במאמר אבחן את הקשר שבין פתרון השלב האדיפלי להכרה באחרוּת, הנחוצה לקיום חיים אתיים, עשירים ומורכבים. אעמוד על כשלים העשויים להתעורר כשהיציאה מהדיאדה אם־תינוק נחווית כגירוש וכהדרה ואינה מאפשרת כינון של יחסים משולשים, ועל הסכנה שקשיים אלה יובילו להתפתחות צרוּת עין הרסנית כלפי כל מה שנתפס כמחוץ לשליטה ולבעלות. אקרא את הסיפור ״הרופא וגרושתו״ לעגנון לאור מחשבות אלו, ואשתמש בו כדי לדון בקשרים שבהם צריבת התסביך האדיפלי הלא פתור מונעת את ראיית הזולת, ומובילה להתפתחותה של צרוּת העין להרסנות ואלימות, עד כדי מחיקת האחר והעצמי. לבסוף, אציע כיוון מחשבה המקשר בין המטלה ההתפתחותית האדיפלית לכינון האתיקה האנושית.