כרך ז', חוברת 1,

מטרת המאמר להסביר מתוך מסגרת תיאורטית מובנית את הלכי הנפש, שהובילו את סדאם חוסיין ליצירת התנאים לפתיחת המלחמה במפרץ, ולהבין את האסטרטגיה דרכה ניהל את המלחמה, ובעיקר להציג את האופנים הלא מילוליים, שבאמצעותם העביר את משא החרדות תלויות הקונפליקט הפנימי שלו לגורמי חוץ, וכך מתאפשרת מסגרת של התייחסות תיאורטית להבנתו של הדפוס ההתנהגותי שאפיין את אזרחי ישראל, בימי מלחמת המפרץ. לפיכך תובאנה במאמר הנוכחי סקירות תיאורטיות של מושג האגירה ושל הזדהות השלכתית, ודרכן יעשה ניסיון להגיע להבנה שיצירת המלחמה, כמו גם אופן ניהולה על-ידי סדאם חוסיין, החצינה ונתנה ביטוי סימבולי לקונפליקט כמו גם לאוריינטציות התנהגות לא פרודוקטיביות שלו, אשר פגשו במדינת ישראל באמצעותו של תהליך פסיכולוגי קומוניקטיבי סמו שבו: ירה לעברנו טילים מעורבים ברסיסי הזדהות השלכתית, ודרך תהליך זה של הזדהות השלכתית הצליח לשתף אותנו בחוויה האישית שלו של כאב המלחמה על הנפרדות. מלחמת המפרץ הציגה חיקוי של שאלת חיים במטרה למצוא מוצא ממנה.