כרך ה', חוברת 3,

המאמר דן ביחסים בין יונג לנוימן ובקשר שבין אלה לאנטישמיות המיוחסת ליונג. מצוטטות מובאות מביטויים אנטישמיים של יונג, כפי שנכתבו על-ידו בשנים 1933-34 ולעומתן קטעים מתוך ההתכתבות שבינו לנוימן בין השנים 59- 1934. בהסתמך על מה שיונג כתב בשנים 1933-34, אין מקום לספק שבאותה תקופה היה יונג אנטישמי במלוא מובנה של המילה. אולם בהתכתבות שבין יונג לנוימן, אי אפשר לגלות אף שמץ של אנטישמיות בגישתו של יונג, המופיע כאובייקטיבי והוגן ביחסו כלפי היהודים והבעיה היהודית. בולטת העובדה שהיחסים בינו לבין נוימן היהודי היו הרבה יותר פשוטים וחיוביים מהיחסים שבינו לבין פרויד היהודי. המחבר מגיע למסקנה שהאנטישמיות של יונג היתה מושרשת עמוק בתוך הלא-מודע שלו, שהוא לא התמודד אתה, ושהיא היתה בעלת תכונות ואיכות של "הצל" במשמעותו היונגיאנית.