כרך ה', חוברת 2,

המאמר מציע לבדוק את כללי הסודיות הנהוגים בארץ לגבי אימוץ, לאור הגרסה של ראנק למיתוס האדיפלי. מדיניות האימוץ בארץ קובעת ככלל, שיש להעלים את מוצאו של הילד מפני הסביבה בה יגדל, ויש להעלים פרטים מזהים אודות המשפחה המאמצת מפני ההורים הביולוגיים. בעימות זה בין ידיעת עובדות המוצא לבין הווית החיים רואה ראנק את הטרגדיה, המוצגת במחזה "אדיפוס המלך".
המאמר מציע לדון באפשרות שמעצם הסודיות, האופפת את האימוץ, משתמע כאילו יש להגן על הילד המאומץ מפני כוונות הזדון של הוריו – כאילו שוב יש להסתיר את אדיפוס מפני לאיוס. מדיניות אחידה זו של כללי סודיות איננה מאפשרת הבחנה בין פתרונות המוצעים במצבים, שבהם קיימת אומנם כוונת זדון מצד ההורים הביולוגיים, לבין פתרונות המוצעים במצבים, בהם מופקעת סמכותם של הורים מידיהם בשל אי מסוגלותם ולא בשל כוונות זדון. מדיניות זו מפלילה במשתמע את כל ההורים, שילדיהם נמסרו לאימוץ, ולכך בוודאי השלכות על הרגשתם של ילדים מאומצים. ספק אם הרגשה כזו מאפשרת גדילה מתוך הרגשה של ביטחה ואמון. נראה, לעיתים, שכללי הסודיות הנהוגים בארץ, יותר משהם משרתים את טובת הילדים המאומצים, מבטאים את הכבילות שלנו אל אותו מוטיב קמאי של בחירה בין ידיעה לבין הווית החיים.