כרך ה', חוברת 2,

התהליך הטיפולי הושווה פעמים רבות לתהליך של קריאה-פירוש, כשהמטפל נמצא בעמדת הקורא. במאמר זה נבדקת ההנחה שגם המטופל הוא מפרש. מעבר לזה, ההנחה היא שיעילותם של פירושים תלויה, במידה ניכרת, במילוי אותם התנאים, שמאפשרים יצירה של משמעויות חדשות אצל המטופל. חקר הטיעון הזה נעשה באמצעות ניתוח של ההיבטים הפרפורמטיביים של פירושים על פי המודל הספרותי של ביקורת תגובת הקורא. פירושי המטופל מודגמים מתוך טקסטים של פרויד, לוי-שטראוס ועגנון. האטת התהליך האינטרפרטטיבי, ההעברה ושינויי ההקשר מופיעים כתנאים עיקריים ליצירת משמעות חדשה אצל המטופל. המצב התרפויטי מומשג כמפגש של שני פירושים.