כרך ד', חוברת 3,

יצירתו של קולודי, "פינוקיו", נכתבה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ומוכרת כאחת היצירות הקלסיות שבכל הזמנים. במאמר נעשה נסיון לנתח את ההיבטים הפסיכואנאליטיים של היצירה על מנת לחשוף רבדים סאטיריים ומחאה חריפה כנגד תפישת עולם הילד על-ידי המבוגר, בן דודו של קולודי. באמצעות תיאוריות, הממוקדות ביחסי אובייקט, ננסה להראות שהסיפור מרמז על השקפת עולם טרגית ואירונית. פינוקיו מייצג, לפי תפיסה זו, מטופלים, המגיעים לפסיכותרפיה מתוך תקווה להיחלץ מגורל הדומה לגורלו. התיאוריה הפסיכואנאליטית מועשרת על-ידי מעשה אמנות זה בהדגמה סכמטית וצבעונית של רעיונותיה הבסיסיים.