כרך ל"ט, חוברת 2

עבודות מקוריות:
המאמר מתמקד בטראומה שאנו חווים כישראלים, הן במישור הפרטני והן במישור הקולקטיבי, כתוצאה מהאירוע הקטסטרופלי של ה־ 7.10.23 והמלחמה שפרצה בעקבותיו. טראומה זו נגזרת מפגיעה נרקיסיסטית גורפת, שביטוייה קיבלו פנים שונות. אנסה לפענח שבר זה על פניו השונים, ובעיקר את החוויה האלביתית המקופלת בתוכו. הדיון מציע מחשבות על ההתרחשויות הנפשיות של עצמי־היחיד, על הזיקה בין עצמי־היחיד לעצמי־הקבוצה, והתהליך שהוביל להתקיימותם בתודעה מפוצלת: מחד, כאב בלתי נסבל הופך לזעם וצורך בלתי נשלט בנקמה, שמאיים על קוהסיביות העצמי. מאידך, בולט הניסיון לשמור על רוח האדם, על חוסן, ועל השתוות הנפש. במאמר אתאר כיצד פגיעות נרקיסיסטית ממושכת מובילה לחשיבה גרנדיוזית ארכאית ולאפיקי חשיבה חד־צדדיים. דוגמאות קליניות כמו גם דוגמאות מהספרות מדגימות את המחיר הכבד, שגובה הזעם הנרקיסיסטי, לצד מחשבות על התמרות אפשריות באמצעות טיפול ובכינון תודעה רחבה, אפיקים אשר יכולים לעשות לשיקום העצמי.