כרך ל"ט, חוברת 2

בשבעה באוקטובר נלקחו בשבי לעזה מאות ישראלים, בהם אזרחים, קשישים, נשים, אִמהות וילדים, וכן חיילות וחיילים. מאז, שוחררו חלק מהחטופים במסגרת עסקת החזרת שבויים הומניטרית ומספר קטן של חטופים שוחררו במבצעי חילוץ של צה"ל. בעסקת חילופי השבויים הוטלה על צה"ל משימת קליטת השבים מידי הצלב האדום והעברתם לצוותי הרפואה בבתי החולים, כשחיל הרפואה ובתוכו המרכז לשירותי בריאות הנפש (ברה"ן) מובילים את הפן הרפואי והרגשי של תהליך הקליטה והליווי. לאחר הגעתם לבתי החולים, השבים טופלו בידי צוותי בתי החולים, שהחלו התערבויות טיפוליות ראשוניות ובחלק מהמקרים המשיכו לטיפול ארוך טווח. חלק מהשבים טופלו במסגרת הקהילה על־ידי גורמי ביטוח לאומי ורווחה. בניגוד לאזרחים שמקבלים טיפול נפשי בקהילה (חלקם במסגרת מרכזים רפואיים וחלקם במסגרת הקהילה על־ידי גורמי
ביטוח לאומי ורווחה), הטיפול הנפשי לחיילות וחיילים, המוגדרים פדויי שבי, מתקיים במסגרת הצבאית. מטרת המאמר לתאר את העקרונות המנחים לטיפול בחיילים פדויי שבי, כפי שגובשו במסגרת היחידה לתגובות קרב בחיל רפואה, בה מטופלים החיילים. לאור העדויות שהתקבלו ופורסמו בנוגע לפגיעות חמאס בשבויים, הכוללות פגיעות פיזיות, נפשיות ומיניות, העקרונות שגובשו מתבססים על הספרות בטיפול בפדויי שבי, ובפרט על מחקרים הנוגעים לפדויי שבי ממלחמת יום הכיפורים ועקרונות טיפול בהפרעה פוסט טראומתית מורכבת.