ויניקוט — פורץ דרך בהנכחת הגוף הממשי בטיפול לחיות חוויה (מגולמת בגוף) ביחד (עמ' 32-24)
מיכל ריק
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור עבודות מקוריות:
אחד המהלכים המתרחשים בשנים האחרונות בפסיכואנליזה הוא מיקום הגוף במרכז החשיבה התיאורטית והקלינית. מהלך זה נשען על מחקרים התפתחותניים, כמו גם על כאלה בתחום ההתקשרות ובמדעי המוח. במאמר זה אדגים כיצד היה ויניקוט פורץ דרך בעבודה עם הגוף הממשי בטיפול והטרים בעשרות שנים את ההתפתחויות הדרמטיות של העת האחרונה. הוא כמו ידע על זיכרונות מובלעים, על 'מנגנונים פסיכו־ביולוגיים' ועל 'עבודה ממוח ימני למוח ימני' מבלי שעמדו לרשותו המשגות מאוחרות אלו. אפרט כיצד נוכח הגוף הממשי בחשיבתו ההתפתחותית, הפסיכופתולוגית והקלינית, לרבות המחשבה (כבר ב־ 1947) על העברה־נגדית. אביא תמצית מקרה המדגים עבודה אנליטית שמאירה את הדיאלוג הבין־סומטי הבלתי נמנע המתקיים (תמיד, ולעתים ביתר שאת) בינינו לבין מטופלינו. עבודה מסוג זה מהווה הרחבה יוצאת מן הכלל למושג הכה מרכזי של ויניקוט 'לחיות חוויה ביחד', דרך הערוץ הסומטי.
הורדת המאמר
