לאהוב ולהרגיש אהוב: תיאוריַת יחסי האובייקט של פיירברן (עמ' 23-16)
מיכל ארוך תמיר
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור עבודות מקוריות:
התיאוריה של פיירברן מתמקדת במפגש הדרמטי בין התלות המקסימלית של התינוק באמו בשלבי חייו המוקדמים ביותר לבין חוויית הדחייה שלה אותו. מפגש, אשר מתוקף עוצמתו, מוביל לפילוח (פיצול) נפשו של התינוק לעולמים. פיירברן מתאר את התהליכים המתרחשים בשכבות העמוקות ביותר של נפש התינוק במצבים אלה באופן מפורט ומדויק, שעשוי לסייע לנו כמטפלים להבין את האמת הנפשית השוכנת בלב אישיותם של מטופלינו. זוהי תיאוריה פורצת דרך ורדיקלית במובנים רבים ביחס לתקופה בה התהוותה, אך גם כיום, כ־ 80 שנים לאחר כתיבת מאמריו המרכזיים של פיירברן, אני מוצאת אותה מלאה באוצרות טיפוליים. מאמר זה אינו מתיימר להקיף את כל ממצאיו וחידושיו של פיירברן לאורך שנות פעילותו. אבקש לנסות ולהנגיש חלק מרעיונותיו, אותם אני מוצאת כמשמעותיים במיוחד מבחינה טיפולית. אדגים את עושר מושגיו התיאורטיים דרך אילוסטרציה קלינית מפורטת.
הורדת המאמר
