כרך ל"ו, חוברת 3

מאמר זה מציג את הדיאלוג שיוצרת המשוררת הילדה דוליטל המכונה ה"ד עם פרויד בנושא הזמן והאל־זמניות. פרויד הציע בכתיבתו המשגה של זמן המִשתנֶה בהתאם לרמות השונות של המודעות, תוך שימת דגש על הזמן הליניארי כנדבך חשוב בהתפתחות הנפשית ובעבודת האבל הכרוכה בה, בעוד האל־זמניות, במובן של השתהות במרחב הזמן שמעבר לבר־החלוף ולסופי, נותרה בשולי תשומת הלב. לאחר שאדון ברעיונותיו של פרויד לגבי הזמן, אציע קריאה בספר הזיכרונות של ה"ד, "הוקרה לפרויד". בממואר שלה, פורשת ה"ד סידרת רִשמי זיכרונות מתקופות שונות בחייה ובליבן — רשמיה מהאנליזה. האנליזה אצל פרויד מוצגת כחוויה דחוסה במשמעויות בעת התרחשותה ובדיעבד. התרגום בדיעבד של רשמי הזיכרון מהאנליזה ומתקופות אחרות בחייה סובבות במעגלים הולכים ומתהדקים, המובילים אותה אל מחוזות האל־זמניות והדמיון. ה"ד חשה כי ייתכן שמחוזות אלה לא היו חיוניים לפרויד כשם שהם עבורה כמשוררת המחפשת קולות פואטיים חדשים. חשיבות האל־זמניות להתפתחות הנפשית, ליצירה ולספרות, נדונה בעזרת רעיונותיהם של אנדרה גרין ו־ולטר בנימין.